על חלימה והחלמה ועל "זמן זהב"
זו תקופה מהירה. הימים "עפים" ויש תחושה שהחיים במרוץ לא מאוזן.
כולנו מחפשים זמן!
מחפשים זמן של מנוחה ,זמן של חשיבה, זמן לעשות דברים אחרים או אחרת.
מחפשים זמן להרגיש, זמן להיות ואולי הכי משמעותי וחשוב – זמן להיות עם עצמנו.
בזמנים כאלה, שהעומס האובייקטיבי והרגשי היומיומי יוצר לחץ פנימי שרק עולה, אנחנו - מתרחקים מעצמנו!
הצורך והרצון העיקרי הוא דווקא להתקרב לעצמנו. ולמצוא את נקודת האיזון שאבדה ברבדים רבים כל כך - במיוחד לאחר הקורונה.
בתקופת הקורונה קרה דבר מעניין:
"הוכרחנו" לשנות המון הרגלים. חוייבנו להיות עם עצמנו ולפגוש מציאות אינטימית עם הבית והמשפחה. יש אנשים שזה יצר להם תחושת קרבה ושינוי חיובי בהתיחסות למרחבי הבית והעבודה, ויש המון שיצרו שינוים במרחבים האלה.
חור שחור והאצת הזמן - זה מה שקרה לכולנו
איך קורונה קשורה להאצת זמן?
יש הרבה הסברים. אחד מהם הוא שהמגפה האיצה את הצורך בשימוש בתקשורת וסייעה לפתח מוצרים ושרותים שרבים חשבו שיהיה בהם שימוש רק בעוד שנים רבות. התפתחתה האינטיליגנציה המלאכותית, רובוטים מחליפים עובדים ועוד. כשדברים נהיים טכנולוגיים יותר, הם מהירים יותר לרוב.
ובתוך זה, אנחנו, בני האדם, פשוט "נשאבנו" לתוך קצב גבוה של עולם מהיר, שבו כולם מתקשרים עם כולם כל הזמן (המון קבוצות וואצאפ, למשל. המון!) וניתן להזמין יותר דברים הביתה וכביכול לחסוך זמן, אך למעשה ליעל אותו ולהשיג עוד זמן, שגם אותו אנחנו רוצים לנצל וליעל.
כך שהעומס רק עולה ועולה.
ואז, כולנו במרוץ.
לפחות רובנו. והמרוץ אינו תמיד תואם את יכולתנו להכיל מגוון וקצב אירועים כזה.
יכולות הביצוע של חלקנו אינן תואמות את הקצב המתאפשר החדש, וזה יוצר לחץ ומתח.
לחץ להספיק, לעמוד בקצב של הילדים ושל האנשים המהירים והטכנולוגיים.
לחץ יוצר מתח ואי שקט. סטרס. כזה שניתן ממש לחוש (קצב פעימות לב עולה, הזעה וכו') וכזה שלפעמים לא חשים בו אבל הוא נוכח.
זאת הסיבה שרבים רבים היום, מחפשים וגם מוצאים מרחבים אלטרנטיביים לטיפול, איזון ופריקה של אנרגיה.
מה עושים? חוזרים לתוך עצמנו ב(מנהרת)זמן
ב'אליסה בארץ הפלאות', לואיס קרול הביא את המרחב הזה כסיפור, שהפך כמובן לסרט.
הסיפור אולי הזוי מעט אך לגמרי משקף את התמונה!
אליסה הסקרנית עוקבת אחרי הארנב הלבן שממהר כל הזמן ולא מספיק כלום ותמיד רץ ורץ, עד שהיא מגלה שהמאורה שלו היא למעשה "מנהרת זמן ומרחב" ושם במקרה, היא מגלה את היכולת לראות דברים אחרת, לראות את עצמה אחרת, לשנות צורה ובעצם לחיות מרחב אחר שממנו כבר לא תחזור להיות מי שהייתה.
"העצמי האמיתי נגלה במקום בו המציאות והחלומות נוגעים זה בזה וחובת ההסתגלות אינה כפויה"
(וויניקוט, משחק ומציאות, 2003)
רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי האנגלי דונאלד וויניקוט - מתייחס למרחב דומה המכונה "המרחב הפוטנציאלי". מרחב זה הוא המרחב הנפשי שבו מתרחשות התנסויות חיוביות ומספקות, בו אין הכרח באובייקט ממשי אלא האדם יכול לנוע בין מציאות לדמיון באופן מנטלי מופשט. המרחב הפוטנציאלי משתנה מאוד מאדם לאדם, קיומו תלוי בחוויות החיים ולא בנטיות מורשות. במרחב זה מתקיימת החוויה היצירתית.
בשפה שלנו נקרא לזה "טרנספורמציה רגשית". כלומר, שינוי רגשי פנימי שמייצר שינוי מהותי חיצוני.
ללא השינוי הרגשי, השינוי ה"אמיתי" לא ייווצר כלל או לא יחזיק לאורך זמן ככל הנראה.
בפועל, לפגוש את המרחב הזה ולהיות בו לא דורש זמן רב, אבל הוא בהחלט "מספק את הסחורה" במובן של להיות במקום בו יש ביטוי לרצונות, לחשיבה יצירתית לפתרון בעיות, להגות ויצירת חזון,
ואפילו ליצירת "תיקון" פנימי, אישי.
מוזמנים לבקר באתר ולהצטרף אלינו לסדנת "זמן זהב" - בה מתרחשת טרנספורמציה רגשית המיצרת מציאות מעשית חדשה ורצויה.
לפרטים והרשמה כנס.י ללינק https://bit.ly/3TEAjpd
להתראות!
עוקבת אחר הפודקסטים המקסימים והמועילים שלכם, ממליצה בחום!