לחזור הביתה - על חוסן ויצירת 'בית פנימי' יציב בימי משבר

"כשהכל בחוץ ומפנים נשבר ומתמוטט - אנחנו רוצים הביתה!"

על חוסן והצורך ב'בית'

הקורונה הביאה את מושג ה"חוסן" לקידמת הבמה.

מושג שהיה שייך עד אז לנפגעים מאירועים בטחוניים או אישיים, ולמתמודדים עם אתגרים נפשיים ופיזיים. כמובן גם לסביבתם.

מאז הקורונה המושג 'חוסן' תפס משמעות רחבה הרבה יותר. התחלנו לעסוק בחיזוק החוסן ע"י למידת כלים לניהול רגשי, פיתוח ושכלול יכולות תקשורת בינאישית, וכמובן ע"י המשך התפתחות התודעה בקצב מואץ. המשבר, שלא פסח על *אף אחד בעולם* גרם לנו להבין שחוסן הוא "מצרך חובה" לכל אדם ברמה האישית, המשפחתית, התעסוקתית, הלאומית ואולי אפילו ה"כלל אנושית".

האירועים הקשים שפקדו אותנו והטראומה האישית והלאומית, הוכיחה כמה אנחנו זקוקים לחוסן מכל סוג שהוא.

בלשון מליצית (או במבט הוליסטי/רוחני) אפשר לומר שכנראה היינו "זקוקים" להרחבה, העמקה ובנייה של חוסן, על מנת לאפשר התמודדות ושמירה על עצמנו בדרכים שונות ומגוונות עם מציאות שלא ציפינו לה.

ואז הגיע ה-7/10!

מה שהתחולל בישראל ב-7/10 היה לא רק טבח ומעשה איום לנפגעים ממנו ולקרוביהם. זה היה אירוע שחצה את הגבולות בכל מובן. כל אדם בארץ ורבים בעולם חשו את ה"פריצה" הזו למרחב, את חילול הערכים הבסיסיים ביותר לקיום - בטחון, אמון, הוגנות וכמובן הזכות לחיות.

כל אלו נרמסו בכוחות ממוטטים של רשע ושברו כל מוסכמה ותחושת בטחון שהייתה.

האירוע הזה גרם לתחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ול"בחינה מחדש" של החוסן האישי והלאומי. וכמובן לשבר גדול!

וכשכל זה נשבר, אנו רוצים הביתה!

רוצים להרגיש בטוחים, שייכים, מוגנים, משמעותיים. רוצים לחוש שיש צדק ושהערכים שלנו מתקיימים ומכובדים. רוצים לאפשר לעצמנו חיים שיש בהם סיכוי ותקווה לאושר.

לחלק מהאנשים הצורך בבית מתחדד עם ההתרחקות ממנו. לחלקנו הוא פועם וחשוב תמיד ולאחרים הוא מתחדד עם הגעת אירועים חיצוניים או פנימיים שמרחיקים אותנו מעצמנו, פיזית ורגשית.

התודעה האנושית הקיימת כרגע מכילה באופן אינהרנטי את ההבנה שכולנו, במידה כזו או אחרת "רחוקים מעצמנו". לא מבינים ולא מודעים לרגשות ולתחושות, למה מתחולל בתת מודע שלנו ובמערכות העצבים, כיצד ולמה אירועים חיצוניים ופנומיים משפעים עלינו ועוד.

זו לא האשמה, חלילה.

זהו מצב נתון וה"התעוררות" שעשויה להיות עכשיו יכולה לקחת אותנו קדימה במסע אל עצמנו ואל משמעות ואושר.

יש פה "היפוך של החשיבה" באמירה שדווקא עכשיו, כשבחוץ כל כך סוער והעיסוק במה שקורה גם ככה מייצר אי וודאות מטורפת, דווקא עכשיו אפשר להבין לעומק את המשמעות של "בית פנימי". של אהבה עצמית אמיתית, של חמלה עצמית ועשיה מתוך שליחות. של שלמות.

בית פנימי הינו "המנוע של החוסן" בהמון מובנים בחיים. החוסן הזה יכול להתבטא במערכות היחסים שלנו, בתגובה לאמירות או לאירועים חריגים, במפגש עם תחושות זרות וקשות ועוד ועוד. ככל שהבית הפנימי חזק וחסין יותר כך אנחנו -האדם המתפקד, חסין יותר ומשתקם מהר יותר מסיטואציות מאתגרות ואפילו קשות.

לשם כך נדרשים כמה תנאים:

1. היכרות עם העצמי - ללמוד את עצמנו ואת המערכת ההתנהגותית/רגשית/ חשיבתית שלנו.

2. הקשבה לתחושות ורגשות, קבלה עצמית, אהבה עצמית וחמלה.

3. תעוזה - לפעול בהתאמה לרצונות ולערכים של הבית. לפעול ממודעות גם במחיר שינוי (בסטטוס החברתי, בניראות של דברים, בתעסוקה, בתדמית…).

ההבנה שלנו היא שהכלי הכולל, החזק והיעיל ביותר הוא יצירת בית פנימי חזק ויציב.

בית פנימי הוא מקום. מקום בתוכנו.

בסיטואציות מורכבות עבורנו, אנחנו מחפשים משמעות ויש אפילו העוסקים בשאלות של זהות. ישנה בקשה להגדרה עצמית. בקשה לוודאות שיש תכלית ברורה לקיום ולהרגשה אמיתית, אותנטית שיש לי אישור להיות פשוט - מי שאני.

ובאופן שאינו מפתיע, השאלה הזאת היא השאלה הכי לא פשוטה שיש.

" הבית הפנימי הוא ה'משכן' של כל חלקי העצמי ובו יש רשות או 'אישור' לכל החלקים להתקיים יחד בתוך תחושת הרמוניה שמאפשרת לכל אחד מהם ביטוי, מקום והבנת עצמו במארג הכללי שנקרא 'אני'..."

למה אנחנו מזמינים להתחבר אל "הבית הפנימי" דווקא עכשיו?

התקופה בה אנחנו נמצאים היא זמן שבו עלה "מפלס הרעש" הפנימי והחיצוני. התרחשו ומתרחשים עלינו אירועים אשר מרחיקים אותנו מהבית ומשקט. האירועים האלו שמים אותנו באופן אוטומטי במצב "השירדותי".

במצבים כאלו אננו מגיבים על פי 3F - 'לחימה', 'קיפאון' או 'תעופה/בריחה'. בתוך מצב כזה, באופן טבעי היכולת שלנו להיות קשובים לרצונותינו ה"גבוהים" והיצירתיים מושמת הצידה לטובת ההישרדות. באופן לא ביקורתי ניתן לומר שהתנהגות כזו - הישרדותית - 'מבטלת' את הצדדים היצירתיים שלנו ואפילו עשויה להשכיח מאיתנו את ה'אני האמיתי' שלנו. את ה"סנטר" שלנו.

המדינה שלנו נמצאת במצב מלחמה. הבית נפרץ, בית שהתחוללה בו עוד לפני - מערכה על יסודותיו וערכיו.

ועכשיו, כולנו בתוך מצב מורכב של מלחמה לאומית ויחד איתה מלחמה אישית לשמירה על האיתנות האישית שלנו, ועל החזרה הביתה.

בית. מקום לפגוש בו את חלקי העצמי האותנטי.

אז מה עושים? איך ואם בכלל אפשר לחזור הביתה?

נשאלת אם כך השאלה: איך עושים את זה?

התשובה כמובן פשוטה מהדרך. אך אנחנו רואים שלושה "שלבים" או מצבים שבהם עלינו לעבור כדי לחוות את החזרה לבית הפנימי.

השלב הראשון הוא זיהוי והכרה במרחב הביתי. כלומר הבנה שישנו מרחב כזה ומפה -הדרך ללמוד אותו, כלומר את עצמנו.

השלב השני - הכרה בהתרחקות מהבית ובטראומה. כדי לחזור עלינו להבין שהתרחקנו. בתחומים וב"שדות" מסויימים כנראה יותר ובאחרים פחות. ככל שנטיב להבין את האירועים אשר יצרו פער בינינו לבין הבית שלנו, האני האותנטי - כך נוכל לדייק את "קריאת המפה" בדרך לחזרה.

השלב שלישי - חזרה הביתה והתבוננות קדימה. אם זיהינו את המרחב הביתי שלנו והבננו למה ובאילו נסיבות התרחקנו ממנו, כעת עלינו לראות כיצד עושים את הדרך חזרה.

מוזמנים להאזין לשיחה שלנו מימים שקטים קצת יותר, בנושא "הבית הפנימי" ולהנות מתהליך דמיון מודרך, למציאת הבית הפנימי בתוכנו.

האזנה מרגשת וחזרה מהירה ובטוחה של כווולם - הביתה!

🍀בספוטיפיי:https://bit.ly/3rkUwX3

🏡באתר בית לרגש: https://bit.ly/3lhtYTX